הכנות והערכות לחציית האוקיינוס האטלנטי

לפני שנתחיל בפוסט הנוכחי, שיעסוק בהכנות לקראת החציה עדכון נוסף מהמסע של הקטאמרן Harfang – שעליה נחצה את האוקיינוס: אז כמו שעידכנתי בפוסט האחרון הסירה יצאה לדרך מהמרינה של לה רושל- צרפת והאתגר הראשון היה חציית מפרץ ביסקיה – ובכן הצוות והסירה עמדו במשימה בהצטיינות יתרה וחצו את המפרץ בשלוש יממות ו3 שעות – זמן שיא! אחרי עצירה קצרה ללילה בויגו שבספרד הצוות המשיך לכיוון ליסבון, לכולם שלום. עכשיו אפשר להתחיל…

אני רואה את מסע החציה כפרויקט, אולי אפילו 'פרויקט חיים'. כמי שמאמן ביום-יום ל"מצוינות אישית בסביבה ארגונית", אחלק את הפרויקט לשני שלבים (יש לי שריטה, מחלק הכל לשנים, בדיוק כמו שחציה מחלקת הכל לשניים…): שלב ההכנה (יבשה) ושלב הביצוע (ים).
מכירים את עקרון פארטו – 80/20? אם נקדיש 20% מהזמן לשלב ההכנה/התכנון שהחשיבות שלו 80%, שלב הביצוע, 80% מהזמן, החשיבות שלו תהיה 20%, והכוונה שלי שנעשה כל שביכולתנו לצמצם למינימום את הבעיות, ונרחיב למקסימום את הבטיחות וההנאה. כמובן שההנאה תשאף לשלמות (הרי שום דבר לא מושלם…) מכל המסע על שני שלביו, גם וגם.
אחרי שהחלטתי ונרשמתי למסע החציה, וכמי שעדיין עובד לפרנסתו, התחלתי לעדכן ולהודיע לכל הנוגעים בדבר שהחל מתחילת חודש נובמבר ועד לאמצע דצמבר לא אהיה נוכח במקום שכולם רגילים למצוא אותי בד"כ. מאחר והיעדרות היא לתקופה ארוכה הכנתי רשימה של מטלות לביצוע ע"י כל מי שרק יכול ומעוניין לבצע משימות בהיעדרותי. כל מה שאני יכול לעשות מראש מתבצע מוקדם ככל האפשר, כי אין מקום לדחייה, לדוגמא: חידוש רישיונות נשק/רכב/אופנוע, הגשת דוחות מע"מ/מס הכנסה/ביטוח לאומי (ככה זה כשעצמאים). כל הפגישות שאמורות להתקיים נדחסות לתקופה שלפני המסע, או נדחות לתקופה של לפחות שלושה שבועות לאחר סיום המסע, אין שום סיבה להיות בלחץ החזרה לשגרה כשיוצאים לים הפתוח.

במקביל להכנות האישיות נערכו מפגשי הכנה של הצוות לקראת המסע. להזכירכם, אנשי הצוות לא הכירו זה את זה לפני ההרשמה ויש כאן סיכון לא קטן בכלל, כל מי שכבר יצא למסע ימי ארוך עם אנשים שלא היתה לו הכרות מוקדמת איתם, מבין מה המשמעות. לי ולמנחם זה ברור לחלוטין שככל שההכרות בין אנשי הצוות תהיה טובה יותר, יהיה לנו יותר קל ונוח לחיות ביחד בלב האוקיינוס האטלנטי. הרי אין אפשרות לרדת ו/או לברוח ואין לנו מושג איך כל אחד ואחת מתנהגים במצבי לחץ, ומצבים כאלו יהיו ללא צל של ספק ("הבטיחו לנו").
המפגש המקדים התקיים באמצע אוגוסט, פגשנו את שאר אנשי הצוות לטובת הכרות. באותם ימים יפתח הסקיפר בילה בחופשה משפחתית ביפן. זה התחיל באופן די צפוי בסבב הכרות קצרצר, כל אחד אמר כמה מילים על עצמו ועל החיבור שלו לים, הניסיון בים פתוח וכל מה שבא לו להגיד. המפגש הראשון, יש בו את כל הסממנים של הלא נודע, על אחת כמה וכמה שכבר כולנו מחויבים מצד אחד לפרויקט ומצד שני אנחנו לא יודעים: האם יש על מי לסמוך? איך תהיה האינטראקציה עם שאר אנשי הצוות במצבי לחץ ואפילו בשגרה? מה משותף לאנשי הצוות ומה לגמרי שונה? אולי חו"ח יש אי התאמה, אז מה נעשה??? ללא ספק, הפן הבעייתי/הקשה ביותר הוא הפן האנושי!
לקראת סוף אוגוסט ערכנו מפגש רשמי ראשון של הסקיפר וכל אנשי הצוות. זו הייתה הפעם הראשונה בה פגשתי את יפתח, האיש שיוביל את החציה. אני היחידי בצוות שלא עבר "ראיון קבלה" עם יפתח, הוא לא מכיר אותי ואני לא מכיר אותו. יפתח הציג את עצמו כמ"פ ביחידת חי"ר, שייט תחרותי, וללא ספק לי זה נתן תחושה שיש על מי לסמוך מבחינה מקצועית, מפרשנות, הפעלת אנשים וגם תקווה שפרויקט החציה לא יצטרך להתנהל כמבצע צבאי, אלא כפרויקט שתכל'ס אנחנו כולנו רוצים ליהנות ממנו. הרי גם אנחנו יוצאים לתת עבודה וגם שילמנו… עשינו סבב הכרות נוסף בין אנשי הצוות כולו (בכלל לא הזיק) הרמנו כוסית משקה כדי שיהיה לנו בהצלחה ויפתח הציג את שלבי התכנון/ההכנה למסע כולל תאריכים המתחשבים באילוצים של היעדרויות. נושא נוסף שנסגר באותו מפגש היה חלוקת תפקידים/תחומי אחריות במסע:
תחזית/מזג אוויר, ריגינג, מפרשנות ובטיחות – מנחם.
מנוע/חשמל/מערכות – גדי.
ניווט ותקשורת – אלי.
אקונום – אבי.
רפואה – ליה.
ב 12.09.19 נערך המפגש השני שכלל את אנשי כל הצוותים והסקיפרים של שלושת הלגים. יוני העביר הרצאה על מטאורולוגיה בכלל וכל מה שקשור לאזור ההפלגה בפרט, מפה סינופטית, הרכס המרכז אוקייני, זרם הגולף ורוחות הסחר. אבי מויסה שכבר היה קפטן של חציה בדרך הים, העביר הרצאה על שגרת הפלגה בחציה, עיסוק בשעות היום, משמרות לילה ואוכל. יפתח העביר מסר של "התנהגות ומשמעת" בחציה כדי שנחזור הביתה כולנו בריאים ושלמים, עייפים אך מרוצים.
המפגש השלישי נערך כעבור ארבעה ימים – הדרכה היברידית של דן-דן האלוף הנצחי (נכס יקר מפז בדרך הים). שני נושאים עיקריים בהדרכה בכיתה ובתרגול על הסירה (עם הילה) שריפה והצפה. הבנו עד כמה הפרקטיקה חשובה כדי שברגע האמת נדע מה לעשות הכי נכון, להגיב, להשתלט על מקרים, ואפילו יותר חשוב… איך למנוע.
המפגש הרביעי, באותו שבוע הספקנו גם ללמוד ולתרגל עם דן-דן (כבר אמרתי שהוא אלוף?) הפלגה בים סוער, איך להוריד/לאסוף עוגן צף, טכניקות אדם בים "אמיתי", (לא של טסט…) עם קטמרן.

המפגש החמישי, כלל הרצאה והדרכה על התארגנות לנטישת סירה והדגמה של תרגול נטישה, פתיחה וכניסה לאסדת הצלה.
המפגש השישי שלנו התקיים בסוף ספטמבר, כדי לייעל את הזמן המוגבל שעמד לרשותנו התפצלנו: יפתח עבר ביננו, שאל שאלות, העיר הערות והקשה קושיות לגבי נושא האחריות האישי של כל אחד.
יפתח, מנחם ואני גדי, גדי ישראלי עבדכם הנאמן קיבלנו הדרכה מג'וני התותח בנושא מנוע וולבו, מערכת החשמל, מערכת ההיגוי המכנית. ערכנו רשימות מסודרת של איתור תקלות, חומרים וכלים. בסירה שני מנועים, כי קטמרן היא כמו 2 סירות מחוברות. בכל בידון (סירה עם 2 תאי שינה ושני תאי שירותים/מקלחות) ומערכת חימום המים מחוברת למנוע. לקטמרן יש כמה מערכות מצברים ויש אפשרות להצליב במקרה של תקלה. מערכות מכניות וחשמליות נוספות: מערכת הגה, מערך סיקוקים, ברזים ומתפיל מים, וזה רק על קצה המזלג, כל העניין הוא:
א. לדעת לטפל, לבדוק ולבקר כדי למנוע תקלות, כמובן שנשתמש בצ'ק ליסט.
ב. לדעת לבצע "פעולה דחופה ותפעול מעצורים" במקרה של תקלה והכל תוך כדי שמירה על קור רוח.
נושא חשוב/קריטי לחציה וקשור למנוע: דיזל! בסירה יש מכלי סולר של 300 ליטר. אנחנו מפליגים רובו ככולו של הזמן על מפרשים, למרות זאת יהיה צורך להתניע מנוע לפחות שעתיים 2-3 פעמים ביממה. בהנחה שנהיה 30 יום בים פתוח, ובהנחה שכל מנוע צורך 3 ליטר/שעה וכדאי שיהיה לנו גם דיזל לחרום, לפיכך: אנחנו צריכים להצטייד בעוד 400 ליטר נוספים בג'ריקנים, זה אומר: 10 ג'ריקנים של 20 ליטר כ"א שיפארו את הסירה על כל דופן, חוץ מזה, המשקל עושה טוב ליציבות הסירה והפלגה פחות מטלטלת (אמן).
מפגש שביעי התקיים ביום שני 07.10.19 בחצר ביתי בשעות הערב, על כוס יין וכיבוד קל/נשנושים שמתאימים ללילה. המטרה היתה בעיקר העמקת ההכרות בין חברי הצוות, תדרוך, בקרה והשלמות, מעבר על רשימות הצטיידות אישית/קבוצתית, סיעור מוחות/תאום ציפיות ויצירת אווירה של צוות.
אני מבסוט, בינתיים, חוק פרטו עובד…
כאן המקום לציין שבמהלך כל תקופת ההכנות יש הרתמות של כל הצוות להמון משימות, הרבה מעבר לימי ההערכות הפורמליים, העברת מידע אישי/קבוצתי, ככה זה כשמרימים פרויקט. במקביל כל אחד מאיתנו דואג גם לסידורים אישיים – הרי אנחנו יוצאים לטיול וכחלק מהטיול, קצת מתכננים קצת מזמינים, טיסות, מלון, קניות של ציוד אישי רגיל ולחרום/הצלה.

גילינו תוכנת תחזית מזג אוויר predictwind, (הפיצ'רס הטובים שבה – בתשלום) והתחלנו ללמוד את סגולותיה המיוחדות, תוך כדי מעקב אחרי מצב הרוח והים לכבוד הלג הראשון (סה"כ אנחנו מעוניינים שהם יגיעו בשלום, יש אחריהם עוד שני לגים). עכשיו יש לנו תחזית והערכה מתי הם צפויים להגיע, באיזה מסלול, באיזה רוח צד/גבית ובאיזו מהירות.
בתחום הקולינרי עשינו מפגשים פרונטליים ווירטואליים לבניית תפריטים. יש את מי שלא אוכל מתוק, ואת מי שנמנע מגלוטן, מי שלא אוכל בשר, או לא אוכל מה שלא מזין, אחד שלא שותה בירה ואחד שחושב שאלכוהול זה בכלל מיותר. נראה לי שרק אני אוכל ושותה הכול, רק בכמויות קטנות. הכל ברוח טובה וזה מה שחשוב, אנחנו כבר לומדים להתחשב באחרים, תראו מה אנחנו מרוויחים ועוד לא עלינו על הסירה.
פיתחנו אפליקציה שתהיה "הגזבר הווירטואלי" של המסע, לא יהיה צורך להפקיד כסף ב"קופה משותפת", הכל וירטואלי, ממש עולם מטבעות הקריפטו, יש לנו מיזם פינטק!
התדיינו על תפקידו של ה- InReach כתחליף ל- EPIRB והשתכנענו שהפתרון של ה- InReach כתחליף ל- EPIRB משביע רצון.
במקביל אנחנו מצטיידים בציוד וחומרים בתחום הרפואה, שיהיה ולא נזדקק. יש לציין שמקדם הפניקה בהובלתו של מנחם בנושא הבטיחות ושל ליה בתחום הרפואה די גבוה וכנראה טוב שכך. אותי אישית זה ממש מפתיע איך "אנחנו" מצליחים לארגן את כל הפריטים האלו, זאת כנראה כוחה של קבוצה! נעשה הכל שנהיה מוכנים למקרה ש… ואז נצליח להתנהל במוד של מניעה ולא במוד של טיפול.

נתראה בכתבה הבאה כנראה מעבר לגבולות אגן הים התיכון, ביי בינתיים…

שלכם באהבה
גדי