הסירה שתחצה את האוקיינוס יורדת למים

תקציר הפרקים הקודמים: שמי גדי ישראלי, סקיפר, וחבר ותיק במועדון דרך הים. החלטתי לצאת ולחצות את האוקיינוס האטלנטי. זהו!
ההחלטה התקבלה, ההתחייבות בוצעה ועכשיו הגיע העת להתכונן, לתכנן, ללמוד, לתרגל לארוז ולהכין: הכנה נפשית, פיזית, חברתית, מזון, ציוד, רפואה, חרום – חודשיים שלמים רצופים בהכנה/תכנון, הכנה/תכנון, הכנה/תכנון.
אנחנו עומדים לחצות את האוקיינוס האטלנטי בקטמרן חדשה מהניילון מתוצרת פאונטיין פאג'ו שירדה למים במרינה הנפלאה של לה רושל, צרפת – נמל הבית של החברה. המרינה של לה רושל ענקית, אולי הגדולה ביותר שראיתי עד היום, פרט שכדאי לדעת: הגאות והשפל בה בסדר גודל של 7 – 8 מטר ביממה (!).שם הסירה Harfang או בעברית אוח-השלג – עוף דורס ענקי שחי באיזור הקוטב הצפוני, שם לא רע לסירה שעומדת לבלות את חייה תחת השמש של האיים הקריביים.
צריך להבין שלצאת למפרץ ביסקיה, שהוא איזור ימי "לא רגוע" בכלל, עם סירה שרק עכשיו ירדה למים, זה סיפור שכרוך בסיכון לא קטן. סירה חדשה שיורדת למים חייבת לעבור בדיקה ויזואלית של מביני עניין כשהיא עדיין על היבשה ולאחר מכן "תרגול על רטוב" בים. הפעם, לקראת חציית האטלנטי, אני סומך על הצוות המובחר של דרך הים שקיבל את הסירה מהיצרן, ערך את כל הבדיקות הנדרשות ויצא למסע דליברי שהתחיל בצרפת ויסתיים באיים הקריביים, בערך חצי גלובוס מערבה.
הקטמרן Harfang בדרך לבלות את חייה כסירת צ'רטר תחת השמש (ולפעמים גם בחסות ההוריקנים) של הים הקריבי. תאריך היעד להגעה ומסירת הסירה בגוודאלופ הוא 10.12.2019, ממש כמה שבועות לפני שמקפלים את שנת 2019 ומפנים מקום ל- 2020.

אבל כדי שנוכל להגיע צריך קודם כל לצאת לדרך – מטרת המסע שלנו היא לחצות את האטלנטי בשלום ובהנאה, להביא את כל אנשי הצוות בריאים ושלמים ואת הסירה תקינה ושלמה מטנריף דרך קייפ ורדה לגוודאלופ באיים הקריביים. ועכשיו הגיע הזמן שתכירו את אנשי צוות החצייה: סקיפר – יפתח בן דוד, אנשי צוות (לפי סדר הצטרפות): ליה קניזקוב, אבי עקירב, אלי ישראלי, מנחם דרור, גדי ישראלי.

בשלב הזה אין לי אפשרות לספר לכם על כל אנשי הצוות, פרט להכרות שיש לי עם מנחם דרור. מנחם (סא"ל במיל') בוגר השייטת ואני עבדכם (חפ"ש/רץ מ"פ) בוגר סיירת שקד. את מנחם הכרתי לפני 12 שנה בקורס משיט 30 בדרך הים. למדנו יחד בקורסים התיאורטיים ובקורס המעשי עם המדריך דן-דן. לאחר שחגגנו קבלת רישיון משיט 30, בישיבה משותפת, מנחם ואני החלטנו לעשות מנוי במועדון דרך הים, בחרנו ביום חמישי כיום ים. אגב, מאז ועד היום בימי חמישי היומן שלי סגור! מילה אחת לארך כל היום, שם הסירה עליה אני מפליג.
כעבור שנתיים מנחם הפך להיות בעל סירה, jeanneau 40 (אני אישית מאוד אוהב את הסירה הזאת ומפליג עליה עד עצם היום הזה). בשנים האחרונות מנחם בעלים/שותף בסירה שנקנתה באיטליה, Blue Gardenia ז'אנו 50. אם הגדרתי את עצמי כסקיפר ממוצע פלוס, מנחם בעיני בהחלט ראוי לתואר סקיפר בכיר, הן בזמן הים שצבר והן בהתייחסות שלו לבטיחות, רמת ימאות ותחזוקת כלי שיט. אני לא מפסיק ללמוד ממנו. מאז שמנחם ואני נהיינו סקיפרים, עשינו ביחד רישיון משיט 60 ומשיט 40, הפלגנו מספר רב של הפלגות ישראל – קפריסין – תורכיה – קסטלו ריזו – איי יוון אחרים, וכאמור גם חצינו ביחד את הביסקיה. תכל'ס, צברנו הרבה ימים ולילות ים, הרבה הרפתקאות וחוויות ימיות.

עד כאן הכל היסטוריה ומכאן, סיפור הדרך של חציית האוקיינוס האטלנטי יהיה דרך המשקפיים שלי ואין לראות בו "תסריט דוקומנטרי"… הסיפור נכתב בזמן אמת, וקרוב לוודאי שיהיו הפתעות, כי זה חלק מהעניין, הרי אין הפלגה אחת זהה לאחרת וטוב שכך, כי אחרת היה מצ'עמם.

עדכון קצר לפני שסוגרים את הפוסט הזה… ביום שבת 19.10.19 בשעות הבוהריים, יצאה לה "הנסיכה" (הקטמרן Harfang שעליה נחצה את האוקיינוס) ללג הראשון והתחילה להתרחק מהיבשה ללב מפרץ ביסקיה. יש הדואגים "מה יהיה עם הלו"ז שלנו?" ואני אומר: רק טוב! גם אם הסירה תאחר בהגעתה לטנריף? יהיה עוד זמן לטייל/ליהנות באי, ואולי נכנס ללילות ירח בהפלגה מטנריף לכיף ורדה.

שלכם,
גדי ישראלי