הפלגת מקרים ותגובות מלימסול להרצליה

בשבוע שעבר יצאנו להפלגה לקפריסין. היעד – לימסול: מרינה חדשה שעדיין לא נפתחה רשמית ועומדת להיות "הדבר החם הבא" באזורנו. מומלץ ועדיף על לרנקה.

בצוות (מימין לשמאל): אורון – סקיפר טרי מלפני שבועיים, 4 תלמידים בקורס סקיפרים של דרך הים: תומר, אנטון, יונתן וגולדי, ואנוכי.

בהפלגות חורף תמיד יש לצפות לבלתי צפוי. יצאנו ביום רביעי והים בהפלגת הלילה לא היה ממש נוח למפליגים, למרות שההגעה ללימסול ברוח של 20 קשר היתה כייפית לכולם. עיקר תשומת ליבנו בעת השהייה בלימסול הופנתה לבדיקות מז"א לצורך תכנון מועד היציאה.

מזג האוויר ביום שישי בלילה נראה פראי למדי, רוחות של 25-30 קשר באזור לימסול. זיכרון הדרך הלוך לחלק מהצוות לא בדיוק הלהיב אותם לצאת שוב לים סוער וגם לא היה סביר לצאת עם צוות חסר נסיון ברוח כזו לדרך. לכן החלטתי לדחות את היציאה לבוקר במקום לצאת בחצות, שעת יציאה שאמורה להביאנו ליום א' בבוקר להרצליה. ההחלטה הסתברה כמושכלת ביותר לנוכח מזג האוויר באותו ערב ובהמשך. התכנון היה להגיע בשעות הצהריים המוקדמות לארץ.

יצאנו לקראת זריחה מהמרינה המפנקת בלימסול ואת פנינו קידמה רוח צפונית מזרחית עד מזרחית 15-17 קשר. לא יכולנו לבקש טוב יותר אבל ידענו שבהמשך ההפלגה הרוח תשתנה לצפונית מערבית ואז נצטרך להתמודד עם הפלגה ברוח גבית על גבול המלאה ועם גלים לא גבוהים במיוחד 1-1.5 מטרים.

לקראת צהרים, בעודי מנצל את מזג האוויר הנוח יחסית למנוחה בסלון הסירה, אני שומע רעש בלתי רגיל מעלי ומרגיש שהסירה מסתובבת כסביבון בחנוכה, למרות שאנחנו כבר בפורים.

עולה לקוקפיט ומסתבר שהסירה אחרי מהפך לא מבוקר, חלוץ תקוע במעלה הרוח וההגאי עומד חסר אונים ואומר לי: אני לא מבין מה קורה פה.

בשלב ראשון ביקשתי לשחרר את החלוץ במעלה הרוח אבל אז הסתבר שאחרי אימון קשרים שהחבר'ה עשו ביזמתם בבוקר, לא קשרו שוב את קשרי הקצה במיתרי החלוץ ואנו עכשיו עם חלוץ ומיתרים מתנפנפים בפראות מחוץ לסירה. ניסינו לעלות קצת לרוח על מנת לתפוס את המיתרים אבל הבנתי שהדרך היחידה היא לגלגל את החלוץ. מגלגלים והמיתרים ממשיכים להצליף. בסוף הגלגול מסתבר שאחד המיתרים נכנס מתחת לסירה ונתפס במדחף.

מה עושים? מנתקים את המיתר מהחלוץ, שמים מיתר חלופי ומנסים למשוך/לטלטל את המיתר התקוע מתחת לסירה.

לא ממש עוזר. אני מוריד יד עם מצלמה מוגנת מים בשכיבה על מרפסת הירכתיים ובתמונה שלפניכם מתבהר המצב: חבל כרוך על להב המדחף, נראה ליפוף קל בלבד מכיוון שהמנוע לא פעל בשלב זה.

מתארגנים לנסיון חילוץ בצלילה. להזכירכם: 17 קשר, גלים כמטר+ והסיכוי לא גדול. אני לא רואה את עצמי יורד מהסירה מחשש שאם אתנתק לא יהיה מי שיחזיר אותי לסירה ואורון, המצויד בציוד שחיה/צלילה מכין את עצמו. לפני שהוא יורד, אנחנו מצמצמים מפרשים למקסימום ועוברים למצב HEAVE TO. אורון האמיץ יורד למים הקרים אבל ברוח הזו ובמהירות סחיפה של  0.8 קשר שנמדדת בגי.פי.אס, חוץ מלקפוא ולשתות קצת מי ים אורון לא מצליח הרבה לעשות.

החלטה: ממשיכים בהפלגת מפרשים עד הארץ או עד לרגיעת הים. פותחים צמצומים והסירה שועטת לכיוון הארץ, הרוח כבר חגה לצפונית מערבית ולאט לאט מסתבר שלא נוכל להפליג בקורס ישיר להרצליה אלא "כמה מעלות מערבה", כדי לא להפליג במלאה. פריוונטר לראשי נמתח וההפלגה ממשיכה עד הבוקר כשכל הדרך אנחנו עסוקים בחישוב מתי לעשות את הגלס לכיוון החוף המתרחק.

בהמשך ההפלגה ברור לי שנצטרך להניע מנוע להטענת מצברים אך הטעינה בניוטרל לא ממש יעילה ואני לוקח סיכון מחליט להעלות סל"ד בהילוך סרק ע"י לחיצה על הכפתור המתאים בצד הטרוטל. שילוב של המנוע יגרום להחמרת המצב מבחינת החבל שתקוע במדחף. ואכן,  צרות באות בצרורות ומשום מה, למרות ההקפדה והזהירות,  הכפתור לא ניטרל את השילוב, המנוע סובב מעט ומיד נדם בגלל כריכת והידוק החבל על המדחף.

עד הבוקר מפליגים בגבית המרחיקה אותנו כשלושים מייל מהנתיב להרצליה ובבוקר, הים רגוע יותר, אני יורד לצלול שוב.

החבל היה מלופף עכשיו לא רק על הלהב, ממנו השתחרר די בקלות, אלא גם נכנס מעט לצד האטם בין המים לתיבת ההילוכים. העברתי את שניקצות החבל לצוות שמעלי אשר במשיכת ווינץ' הצליחו להוציאו.

שמחה רבה, אבל מוקדמת: עולה לסירה ובודק שמן גיר: בתיבת ההילוכים תערובת אמולסית של שמן ומים. מניעים לזמן קצר ופותחים את תיבת הגיר: מתוך הפתח יוצא קצף רב בדומה לשמפניה הגולשת מבקבוק מנוער שנפתח. לאחר מספר שניות הכל נרגע ואנו נשארים עם נוזל שמנוני דיו, כמעט עד גובה פתח המילוי. התייעצות בטלפון הלוויני עם אור, אחראי התחזוקה במועדון שייט ומכאן לארץ עוד 12 שעות הפלגה על מנוע בעיקר, בסל"ד נמוך, כאשר כל שעה אנו מדוממים ובודקים את מצב השמן, שלמזלנו לא השתנה עד הגעתנו.

לקראת ההגעה חבורה לא גדולה של דולפינים קיבלה את פנינו ובשמונה בערב נכנסנו בגשם שוטף, עמוסי אלכוהול ובמצב רוח מרומם

להרצליה. כך מסתיימת הפלגת מקרים ותגובות קלאסית.

והעיקר לא לפחד כלל – אורך רוח ורוח הצוות

סמי חן, מדריך (מרץ 2014)