חוויה של (לפחות) פעם בחיים Fareast 28R

באמת שזו היתה חוויה של פעם בחיים, או לפחות פעם ראשונה בחיים…(;

קודם כל בתור מישהי שהסירה הכי תחרותית שהיא עלתה עליה זו הX-PRESIDENT… החוויה של שיט תחרותי על סירות קלות ומהירות, בקצב אינטנסטיבי של עבודה ותגובה זה ממש עולם אחר. כמות השיקולים שנעשים בכל רגע נתון וכמות הפעולות הנחוצות על מנת לייצר הפלגה נכונה במהירות מקסימלית ובלי לוותר על בטיחות בסיסית – פסיכית. יותר מורכב מלעבוד בטיפול נמרץ… וגבית עם ג׳יניקר ופלנינג ב 16-17 קשר זה לא משהו שחוויתי בעבר.

מדובר בסמינר שיט תחרותי על סירות Fareast 28 שהתקיים בלימסול קפריסין באוגוסט האחרון.

סירות קטנות, קלות, עם מינימום אבזור, זה אומר שאין מקרר לבירות ואין שולחן לנשנושים…. מה יש? רק מה שחייבים על מנת להפליג. מהר. היגוי באמצעות טילר, תא פנימי לציוד בלבד, מקסימום מי שתיה. וזהו. חייבת לומר שזה מהווה אתגר מיוחד לנשים… כי שרותים כמובן אין שם. ובמקום שהגברים יכולים לגשת לירכתיים, נשים…. פחות.

אז איך נראה יום של התענוג הספורטיבי הזה? נפגשים בבוקר על הרציף, מכינים את הסירות להפלגה ומתקבצים לתדריך. קצת תאוריה, קצת אסטרטגיה, הרבה טראש טוק והקנטות בין הקבוצות ואז ארוחה קלה. ברגע שעולה הרוח יוצאים לים. והרוח בקפריסין, תרשו לי לספר לכם,  היתה מדהימה. הגיעה כל יום בצהרים כמו שעון. עם המפרשים הכי קטנים שיכולנו עדיין היינו בOver power חלק גדול מהזמן. ההטיות בקדמיות היו מטורפות. בילינו כל יום בים עד סביבות שש בערב. למדנו, תרגלנו, התחרינו ואז חזרנו לרציף לסיכומים ובירה של סוף יום. תוך כדי הפלגה על הסירה לא היה זמן לבירה.

חוזרים מיום כזה מפורקים. מאתרים ומטפלים בתקלות, מנוחה קצרה ויציאה לפינוקים של לימסול. העיר מאד מזמינה, נעימה, וייב טוב. מסעדות וברים. אוכל משובח, יין, בירה ואז בכלל- קריסה מלאה לקראת היום הבא.

כל יום מלא באדרנלין צרוף דקה אחרי דקה בלי הפוגות. עובדים קשה. הרגשתי שרירים שלא ידעתי על קיומם, ושלפוחיות בידיים מעבודת החבלים מתחת לכפפות, אבל החיוך לא ירד מהפנים לרגע. לא יכולה לתאר לכם אפילו את ההרגשה הזו בדופק-שיא כשהסירה עם הג׳יניקר מלפנים מתרוממת ועפה מעל המים בפלנינג…. מטורף. ואי אפשר להרפות ריכוז אפילו לרגע.

חלק גדול, אם לא מרכזי, בחוויה זה הצוות. אנחנו התארגנו מראש על צוות מתוך קבוצת המוביל של ישראל אפללו, וזה ללא ספק היה צוות משובח. ומצחיק. וחרוץ. שמתאבד על כל מטר ושניה. ולא מוותר על מילימטר. והכל תמייייייד ברוח טובה ועזרה הדדית ושיתוף פעולה וצחוק ככה שגם שרירי הבטן כואבים בסוף…

החלפנו תפקידים כך שכל אחד התנסה בהכל. ולכל אחד מהתפקידים יש קטע מיוחד משלו.

המדריכים התחלפו בין הסירות כל יום וכל מדריך נתן גישה אחרת, ניואנסים אחרים ושיטות שונות גם לתפעול וגם לאסטרטגיה…

כמובן שהעיקר החוויה, אבל איזה כיף זה לנצח, אפילו למישהי לא תחרותית כמוני. אין מה לעשות, ארוע כזה מוציא ממך את המפלצת. יש קטע בתחרויות האלו, מול הים והרוח מול עצמך ומול הסירות האחרות שהוא ממש טריפ.

ומילה אחת אחרונה לנשים המעולות והחזקות והמוכשרות במועדון שלנו. בכל הסמינר הזה הייתי האישה היחידה… מה???!!! אין שום סיבה. אין שום דבר בכל הסרט הזה של שייט תחרותי שאישה לא מסוגלת לעשות. לא מבחינה פיזית ולא מבחינה מנטלית. אז מצפה לראות רוב נשי מוחץ בפעם הבאה שדרך הים תארגן ארוע כזה.

אז נכון, זה לא מתאים לכל אחד. אבל למי שמצליח למצוא את עצמו בתוך התיאור שלי? חוויה של (לפחות) פעם בחיים…

אושרית חרש חיגר

רופאת ילדים וחברת מועדון בדרך הים