חוצים אוקיינוס – לג ראשון טנריף > כף ורדה

צוות חציית האוקיינוס של דרך הים יצא לדרך מטנריף וכבר השלים בהצלחה מסע של כ790 מיילים ימיים עד נמל מינדלו שבארכיפלג כף ורדה.  נתיב חציית האוקיינוס האטלנטי מהאיים הקנריים מערבה (במקרה שלנו קודם דרומה לקייפ ורדה ואז מערבה עד גוואדלופ – ראה מפה) הוא למעשה אותו נתיב שבו בחר כריסטופר קולומבוס – הזדמנות מצויינת להיזכר במסע הראשון שלו,  ללמוד על רוחות הסחר וגם לגלות שהוא לא היה האירופאי הראשון שהגיע לאמריקה.

חוצים אוקיינוס - לג ראשון טנריף > כף ורדה

כריסטופר קולומבוס, איש ים איטלקי הצליח לשכנע את מלך ומלכת ספרד לממן את המסע לאיתור נתיב סחר חדש עם המזרח. משי תבלינים, בשמים וגם סמים אופייטיים שונים – היו סחורות שעד אותם ימים הגיעו לאירופה על נתיבי מסחר יבשתיים שעברו בעיקר דרך מונגוליה. ליושבים במערב אירופה היה ברור שנתיב מסחר ימי עשוי להיות יעיל וכלכלי יותר מהנתיב היבשתי.

אחרי משא ומתן שנמשך שנים במקביל עם פורטוגל ועם ספרד הרים הכתר הספרדי את הכפפה ושלח את קולומבוס לחפש נתיב ימי מערבי לארצות המזרח. הנחת היסוד למסעותיו של קולומבוס היתה פשוטה: מכיוון שכדור הארץ עגול, מי שיפליג מספיק זמן מערבה יגיע לחופי הארצות שנמצאות ממזרח לאירופה. היו שתי בעיות בהנחת היסוד הזאת – ראשית קולומבוס לא תיכנן לגלות בדרך מערבה את אמריקה – יבשת שלא נמצאה על המפות עד אז. בעיה חמורה יותר היתה חישובי המרחק שערך – את המיילים הימיים שלפיהם תוכנן המסע חישב קולומבוס לפי שיטת המדידה האיטלקית (מייל ימי = 1480 מטר) ולכן לפי חישוביו היקף כדור הארץ היה קטן יותר וארצות המזרח קרובות יותר.

חוצים אוקיינוס - לג ראשון טנריף > כף ורדה

רוחות הסחר

בניגוד לכשל בחישובי המרחק ההבנה שלו את משטר הרוחות היתה מדוייקת – קולומבוס ידע שבסתיו רוחות צפון-מזרחיות נושבות בקביעות באיזור האיים הקנריים. הוא הניח שהרוחות הללו, שזכו מאז לכינוי "רוחות הסחר" ימלאו את מפרשיו ויקחו אותו הרחק מערבה, והוא צדק. למעשה מאז ועד היום, הנתיב המקובל לחציית האוקיינוס האטלנטי מערבה בעונה זאת, כולל החציה של צוות "דרך הים", עוקב פחות או יותר אחרי הנתיב של קולומבוס בהסתמכות על ההפלגה ברוח הגבית של רוחות הסחר. לזכותו של קולומבוס יאמר שהוא גם הכיר את הרוחות שנשבו בחלקו הצפוני של האוקיינוס – ממערב למזרח, הוא תכנן (וגם הצליח) לחזור באמצעותן לספרד. 

חוצים אוקיינוס - לג ראשון טנריף > כף ורדה

בבוקר של ה3 באוגוסט 1492 יצאו שלוש הספינות של קולומבוס לדרכן מנמל פאלוס דל לה פרונטרה בדרום ספרד. כעבור 6 ימי הפלגה שבמהלכם ניזוק מדף ההגה של אחת הספינות, הגיע הצי הקטן לאיים הקנריים. כעבור כחודש של תיקונים והצטיידות, ב6 בספטמבר 1942 החל המסע מערבה, שארך כ 6 שבועות. הרמז הראשון ליבשה קרובה הגיע כעבור כחודש של הפלגה – ב 7 באוקטובר – הצוות הבחין בלהקה גדולה של ציפורים וקולומבוס שינה את מסלול ההפלגה כדי לעקוב אחריהן. ב12 באוקטובר בשעה 2 בלילה הבחין צופה מאחת הספינות ביבשה. החציה הושלמה. כל השאר כתוב בדפי ההסטוריה: מלחמות, רציחות, ביזה, כיבוש וקולוניאליזם של העולם הישן בעולם החדש.

אגב, קולומבוס בכלל לא היה האירופאי הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי. ההישג הזה מיוחס בדרך כלל לימאי ויקינגי בשם לייף אריקסון או "לייף בר המזל" כמו שהחברים היו קוראים לו. לפי המסמך ההיסטורי/אגדי שנקרא "הסאגה של אריק האדום" החציה התרחשה בסביבות שנת 1000 לספירה כאשר אריקסון ערך מסע מנורווגיה לגרינלנד, מסע שנועד להציג לתושבי גרינלנד את הנצרות. סערה הסיטה את ספינתו של אריקסון ממסלולה והוא נסחף מערבה עד שלהפתעתו מצא יבשה, ככל הנראה מדובר בניופאונדלנד (השם אומר הכל…) שבקנדה. לפי מקורות היסטוריים אחרים אריקסון ידע על קיומה של היבשה שממערב לגרינלנד מסיפוריו של סוחר שהבחין בה כמה שנים מוקדם יותר כשגם ספינתו נסחפה מערבה. בכל אופן אריקסון נחשב לאירופאי הראשון שדרך על אדמת צפון אמריקה.