חזרנו להפליג יחד

פלוטילה משפחתית במונטנגרו

אז אחרי תקופת יַבשה ארוכה וזכרון מענג אך מתיישן מהפלוטילה המשפחתית היחידה שעשינו לפני כמה שנים בים היוני, החלטנו לחפש את הקסם שוב. פנינו למחלקת השייט בחו"ל של דרך הים וקווינו למצוא משהו מתאים וזמין להרכב המשפחתי שלנו: זוג פלוס 4, אחת חיילת רחוקה שלא לקחנו בכלל בחשבון שתצליח להגיע, אחת רגע לפני גיוס שרוצה בשבוע אחד לדחוס את העולם כולו לכף ידה, מתבגרת בשלב של "אל תפריעו לי" ומתבגר שמוכן להכל כל עוד יש לו חיבור למחשב.

דיברנו עם האנשים המקסימים של דרך הים ועברנו על דף הפלוטילות הצפויות. פסחנו על הכל ומיד חיפשנו מה זמין ביוון שהייתה טובה אלינו גם בהפלגה משפחתית וגם בהפלגת זוגות שהתרחשה מזמן, אך במצב הנוכחי שבו גם לתאם לוז משפחתי לארוחת ערב משותפת זה אתגר, התבהר לנו שמה שזמין לנו כעת זאת רק פלוטילת מונטנגרו. פתחנו מפה ואני מודה שממבט ראשון על מפרץ קוטור שחלק גדול מההפלגה מתרחש בו, קצת התבאסנו.

זה נראה מאוד לא מבטיח, לגים קצרים, רוח שלא ברור אם תהיה ובנוסף ניחוח תרבות אירופאית שפחות התחשק לנו עליה עכשיו. לאחר מחשבה מאוד מהירה הבנו שהקסם שזכור לנו היה בעצם באינטימיות המשפחתית של שבוע על סירה, תחושת הים והעבודה המשותפת כצוות וגם מה יכול להיות רע בלחקור יעד חדש, נוסעים.
אישית הופתעתי מעוצמת ההתרגשות של כל בני המשפחה, ככל שהתקרב המועד וההכנות, האנרגיות והשיח בבית היו מהנים לכשעצמם. בעבר טייילנו רבות יחד והתרחשות כזאת זכורה לי רק מההפלגה הקודמת, שמחתי מאוד כי כנראה שהקסם מתהווה.

מפגש ערב ההכנה במועדון היה מקצועי, מלווי הפלוטילה הורגשו מיד ככאלה שאפשר לסמוך עליהם מקצועית וגם כאנשים שכיף בקרבתם, חברי שאר הסירות היו נראים ממבט ראשון סבבה לגמרי ובוויב טוב. והחששות של "לא עשיתי את זה הרבה זמן" ו"מה יהיה?" התעממו והוחלפו ביהיה בסדר, כיף, התרגשות טובה ונתגבר.
הטיסה סופר נוחה וקצרה, העברות מהירות למרינה בקוטור, תהליך קבלה יחסית מהיר ומתחשב וכבר כשלוש שעות אחרי אנחנו מתחילים לזווד את הסירה בכל טוב. הנוף משגע, רצועת ההרים עוצמתית במראה והאנשים מתגלים כחביבים מאוד. הגוף והנפש מתחילים לעטות את תחושת החופש שזכורה לי מההפלגות הקודמות. מסתבר שזה הכל סביב השייט, ההרפתקאה והאנשים שאתה מוכן לצאת איתם לים.

אני חושב שלספר בפרטים מה ראינו ומה עשינו פחות מעניין אבל דווקא הייתה רוח, היו מערות כחולות, היו תקלות, היה סיור עם ירידה למסתור צוללות מתקופות אחרות, ביקרנו ביקב עם סיפור אירוח ונוף מעוררי השראה, היו מרינות מפנקות עם יאכטות פסיכיות, מפרצים יפים, משחקי מים, אוכל טוב, שיחות אינטימיות, חברים חדשים, היה כל מה שצריך כדי לצרוב זכרון חדש להמשך הדרך שלטעמי אפשר לקבל רק בשייט.

תודה רבה לעמרי דוד מוביל הפלוטילה (גם מבשל טוב ולדעתנו גם מוכן לילדים משלו) וליוני ארנון על ההדרכה, התכנון והחברות לדרך, על תחושת הבטחון והשמחה שהשרתם סביבכם והדאגה המתמדת שנהנה מהזמן הכי טוב שאפשר.
עד הפעם הבאה…

משפחת משה, פלוטילת הקיץ במונטנגרו יולי 2022