חמישים גוונים של כחול / שחר יאורי

מי שמסתכל טוב טוב רואה שלים הרבה צבעים, אבל לא תמיד כחול.

צבעו ירוק, אפור, לבן, שחור, כסוף ולפעמים גם כחול:

יש משהו מיוחד ביציאה למסע ימי לדעת שכל מסע מכיל בתוכו הבטחה להרפתקה, להפתעה או לגילוי קטן ומדהים. 

פעם כל מסע שכזה לקח שנים (שנתיים-שלוש), מי שחזר ממנו בחיים זכה לתהילת עולם. המלך היה מקבלו בקבלת פנים מרשימה, מציע את בתו לקפטן. בדרך כלל החוזרים היו מביאים אתם אוצרות רבים ונחשקים, מתנות ודברי אמנות ומגילה קטנה שמבטיחה את אותו חבל ארץ למלך. אם הם חזרו.

למפליגים היו מכשלות רבות: מחלות, סערות וטביעה, איבוד הדרך חזרה, שודדים, שבטים עויינים, מרד או נטישה של הימאים, זאת הסיבה שהמסעות היו כל כך מלהיבים ועשרות ספרים נכתבו, סרטים הוסרטו והמונים חלמו על הגשמתם.

גם היום אנשים חולמים על מסעות: לירח, למאדים או לאנטרטיקה. גם אלו סוגים של מסעות מגלי עולם.

בשבילי מסע ימי בראש וראשונה מרגיע. אני אוהב את המרחבים האינסופיים, את אוושת הרוח, את התנועה הגלית.

אוהב את הקור, את המפרש, אוהב את הדרך. גם להגיע.

לים פנים רבות: מנחמות, מרגיעות, מזמינות, מפחידות, מאיימות. הים אוהב בעיקר את מי שמכבד אותו, את מי שמכיר אותו. הפלגתי כבר בימים נוראיים של 8-10 מ' שאיימו להטביע ספינות מסע. הפלגתי גם בימים רחוקים ולתקופות ארוכות.

אני אוהב בעיקר את השונות שלו, בכל כיוון הים נראה אחרת: מעל הרוח הוא נראה גבוה ומאיים, מתחת לרוח הוא נראה נמוך ומוציא ממך אנחת רווחה של עוד גל עבר בשלום.

השבוע הים היה סוער. רוחות של 20 קשר בממוצע עם מכות רוח של 35 קשר. גלים של 2 מ'. התחזית בישרה על ים גבוה עוד יותר. גשום וקר.

חליפות סערה.

לפעמים אתה חושב: למה אני צריך את זה? ואז מופיע מן ייצור אפור ושובב:

שמלווה אותך במשך דקות ארוכות, מזמין את חבריו (בסה"כ היו 10) משתעשע על גל החרטום, קופץ ומזנק. שובב אמיתי, מלך הים, מהיר כמו חץ וחברותי ואז אתה יודע שהגעת למקום הנכון ובזמן הנכון. אם דולפין מלווה אותך, אתה תגיע בשלום.

יש את הסקיפר: הוא המפקד, המוביל. הסקיפר מכיר את הים, מכיר את הספינה על בורייה ואחראי על כל התפקוד שלה. שאר אנשי הצוות עוזרים לתפעל את הסירה ובלילה תופסים משמרות. את הגשר לא משאירים לבד ללא צופה על הים ועל המכשירים.

אנשי הצוות מצטרפים באקראי. לפעמים מכירים ולפעמים לא. אני הצטרפתי דקה לפני היציאה. הרגשתי שאני חייב לשחרר מתחים רגע לפני. הרגשתי צורך לטעון את עצמי בשלווה.

לא הכרתי א'פחד. יש משהו מסקרן ומעניין להיות עם מס' מצומצם של אנשים במשך מס' ימים במקום כל כך קטן בלי שאתה יודע אם תסתדר אתם, בלי שתכיר אותם, בלי שתדע עליהם שום דבר. לתקופה קצרה אתה יכול להיות מה שאתה בוחר להיות. לספר על עצמך, ללהג, להמציא, להשוויץ, לשתוק.

היה בסדר, אפילו יותר. ללא הרבה מילים (לפחות מכיווני, בחרתי לשתוק). פשוט הייתי שם. נוכח אבל גם לא. חיפשתי את השלווה והרוגע, את הטבע והים, את השקט.

זה כל כך נכון לתקופה הזו.

לפעמים במרחב, עובר כלי שיט. אתה מקווה שזו לא מכלית בגובה של כל-בו שלום ושהיא לא תדרוס אותך כי אתה כל כך קטן במרחב הזה…(כמו שקרה לך בגיברלטר שכמעט נמחצת על ידי מכלית רוסית, הרבה הרבה לפני הגלסנוסט)

אשמורת בוקר היא היפה ביותר (בעיני לפחות). שקט, חושך סמיך, קר, כולם ישנים אתה וההגה. פתאום מפציעה לה קרן אור ראשונה:

ואתה יודע שאת שלך הרווחת במסע הזה.

אנחנו ספרנו בתמונות חמש גוונים ! (ויש עוד)

שחר יאורי, חבר מועדון דרך הים

הפלגת זמן ים לקפריסין, אפריל 2015