חציית האוקיינוס הודעה דרמטית של גדי

מפגש שמיני התקיים ביום שישי 25.10.19 במועדון דרך הים. אין מה להגיד, כולנו כבר עמוק בתוך פרויקט/חווית החציה. רשימת הקניות הולכת ומצטמצמת כי כבר כמעט הכל מוכן. הסירה שעליה נחצה כבר יצאה לדרך מלה-רושל עד לויגו, ספרד, ומויגו יצאה לכיוון ליסבון/פורטוגל. יש לנו קצת יותר נתונים על הסירה, כיצד היא מתנהגת (יפה) בים ומה יש עליה מבחינת ציוד ותנאי מחיה. (מפנקת…) ליה מעביר "קורס" עזרה ראשונה. אלי, מנחם ואלי דנים ב: EPIRB/InReach?PredictWind ואני עבדכם הנאמן מסביר על אפליקציית ניהול ההוצאות וכאן מגיעה הפתעה!
מאחר והבלוג הוא אישי, לפחות בכתיבה, להלן ההתרחשות: יפתח מציע שאני אנהל את חשבון ההוצאות במסע. אני מודיע שאני לא יכול. למה? "יש לי ר.פ." מה זה? כולם שואלים, אני עונה: רישום פלילי ואז כולם צוחקים… אין לי רישום פלילי, מיד אספר לכם מה דווקא יש, אני חוגג יום הולדת ב23/10, יום לפני כן הייתי בביקור אצל רופא כדי לקבל תוצאות של ביופסיה שעשיתי בקרקפת לפני חודש. שם גיליתי מה יש לי: מלנומה (סרטן עור אלים, למי שלא יודע, גם אני לא ידעתי, הרי אצלי זה לעולם לא יכול לקרות, רק אצל אחרים), הרופא הורה לי להתייצב תוך יומיים בשמונה בבוקר במחלקת כירורגיה פלסטית בביה"ח אסף הרופא. הכל כבר מסודר עם סגן מנהל המחלקה, ד"ר אנדריי אופק (שהוא אגב רופא/בנאדם מדהים!).
בעניינים האלו אני ממושמע, התייצבתי במרפאות החוץ. תשמעו, ראיתי בלייב את שמראים בטלוויזיה, מראה בלתי ניתן לעיכול כמעט 100 איש (בדוק) על 4 רופאים, בלאגן, צעקות, תחינות ובקשות. עם כל הבלאגן הייתי הראשון בתור לד"ר אופק, אני מספר לו שאני ב 04.11.19 טס לטנריף לחציית האטלנטי. ד"ר אופק אומר לי: תשכח מזה, אין מצב! ביום שלישי 29.10.19 אתה נכנס לניתוח!!! יש סכנה של השתלטות הסרטן על בלוטות הלימפה.
עד הרגע שבו אני כותב את השורות האלו אני עדיים לא מעכל את מצבי. אני כבר מבין שמסע החציה שלי נקטע והופך להיות "פרויקט מלנומה". קצב האירועים ביומיים נראה כמו חודשיים. תראו איך ברגע הכל מתהפך. אחרי הניתוח אעשה כל מאמץ לחזור לצוות החציה, אולי אספיק לתפוס אותם בכף ורדה. הכל כמובן באישור הגורמים הרפואיים והביטוחיים המוסמכים. הרבה פעמים אומרים "העיקר הבריאות" אבל מבינים את האמירה הזאת רק כשמגיעים למצבים כאלו. אז באמת "העיקר הבריאות".
אני מבואאאאאסס, באמת לא מהסרטן, אני מבואס כי אני בעיצומו של הפרויקט, הראש שלי בהפלגה, רק הגוף על הקרקע, אחרי כל "המשחק המקדים" וכשמגיע רגע האקט, הכל נופל, תגידו לי, זה יפה?! אין לי ספק שבעוד שבוע אירוע הניתוח יהיה מאחורי, ולמרות שאני יודע מה מחכה לי בהמשך, אני מרגיש שזה קטן עלי. אבל העובדה שפרויקט החציה מבחינתי נגדע, "הורג אותי". לכן אני מבואס. א
כאן היה צריך להיות כתוב: "נתראה בפוסט הבא, כנראה מעבר לגבולות אגן התיכון, ביי בינתיים…"
במקום זאת אכתוב: אני מוסר את המקל לקפטן יפתח מתוך תקווה ואמונה שאמשיך לספר מכף ורדה ואחסיר את הקטע של טנריף – כף ורדה
שלכם באהבה
גדי