להיות חלק מהצוות התחרותי של דרך הים

הי, אני יובל שמש, בן 50, נשוי לקרן ואב למיקה וארי, גר בתל אביב, איש הייטק ובעלים של סטארטאפ במהלך 6 השנים האחרונות. עוסק בספורט מגיל צעיר, רכיבת אופני הרים והמון שנים של טריאתלון.  

לקורס סקיפרים הגעתי ממש במקרה, אחי היה חובל בצבא ומדריך באחד מבתי הספר לשייט. דיברנו על זה ערב אחד ואמרתי שבאמת נשמע מעניין להיות סקיפר. בעידודה המסור של אישתי נרשמתי לקורס (לאחר המלצה חמה ללמוד בדרך הים ולא היכן שהדריך…) כשהתחלתי חשבתי שללמוד ימאות זה פשוט, אך כמו דברים אחרים בחיים, אפשר לקחת את זה בהמון דרכים. מי שרוצה ומוצא בזה עניין, נחשף לתחום שאין לו סוף, עם מגוון רחב של נושאים (פיזיקה, מנוע, מטאורולוגיה, פסיכולוגיה, אווירונאוטיקה, ביולוגיה ועוד), אפשר לקחת את זה פשוט ורדוד ולהנות מאוד, אבל בעיני היופי הוא שמי שרק רוצה, יכול לצלול לעומק אדיר של מידע שלא נגמר. המון סיפורים אישיים מרתקים שקשורים לעניינים שונים והמון אנשים מקסימים שעוסקים בזה.

בדרך הים, עוד לפני השיעור הראשון, מרגישים משהו שהכי טוב לתאר כחום עוטף. דודי ויוסי הצליחו לבנות מקום של אהבת אנשים וים, הצוות כולו מממש את החזון המיוחד הזה, החל מתורן הרציף ועד אחרון האנשים בצוות. גם החום, הפתיחות והידע של צוות ההדרכה קנו אותי בשנייה, יושבים בשיעור, מולך מדריך שמקרין "אני כאן בשבילכם", אין טיפה אגו אלא רצון לשתף, רצון להיות שם בשביל מי שרוצה להיכנס יותר לעומק, להסיר מחסומים שיכולים לצוץ ובעיקר להוביל כמה שיותר אנשים לתוך עולם קסום, בנחת, בלי לחץ ועם המון הומור, פתיחות ותמיכה. זה קנה אותי לחלוטין. המילה דרך בדרך הים מסמלת כל כך הרבה, היכולת לקחת אנשים ממקומות שונים, מרקעים שונים ואז להוביל ולסמן להם את הדרך לעולם הקסום הזה של הים, השייט, הימאות. הדרך היא מהות העניין. את המבחן המעשי שבסוף קורס הסקיפרים עברתי בשנת 2017 עם קבוצה של חברים שעד היום הם "המשפחה על הים" –  רונן ומיכה היקרים. ההרגשה ש"ההורים" בדרך הים גאים על כל סקיפר חדש שנולד אומרת הכל, הפרגון והשמחה עוטפת לחלוטין.

מעבר להפלגות רגועות בהרצליה ותרגולים של מיומנויות ימיות כמה שאפשר, הדבר האמיתי הוא הפלגה בחו"ל. החל בשפה השונה, המשך בנופים שאין מילים לתאר וכלה באתגרים שמקפיצים כל סקיפר כמה רמות בכל גיחה שכזו. אם זו פלוטילת תלמידים בהתחלה, ובהמשך פלוטילות סקיפרים רגילות ומתקדמות (אני זכיתי סה"כ בשלוש פלוטילות ודליברי אחד). ההבנה שמצד אחד הפלגה זה כיף גדול אך בצידו גם אחריות גדולה מאוד, לעצמך, לאנשים שאיתך ולמי שנמצא לידך היא ההבנה שממחישה את מהות התואר "סקיפר". יאכטה היא דבר גדול, ים הוא דבר מאתגר ואנשים הם מורכבות נוספת. לקבץ את הכל תחת אחריות אחת היא קסומה בעיני, לטפל במנהלות, לשבת ולבנות מסלול תוך הבנה של מגבלות סביבה ומזג אויר והתאמה לצוות שאיתך הם אתגר גדול בכל פעם מחדש. כאנשים, מרביתנו מאוד מפחדים מהגשמת יעדים, הסיבה הפסיכולוגית לעניין היא שאם מגשימים יעד ספציפי מיד צריך להגדיר יעד חדש, ואנחנו כאנשים המון פעמים דוחים את הגשמת היעד כתוצאה מפחד שכזה. הקסם הוא שבתחום השיט, היעדים לא ייגמרו גם אם נגשים שוב ושוב את כל המטרות שנציב לעצמנו.

הצעד הראשון זה רישיון סקיפר, אבל זה באמת קצה של קרחון – מה עם הפלגות במקומות אחרים בעולם? מה עם האתגר של חציית אוקיינוס? ומה עם כניסה לעולם התחרותי? הדרכה כבר הזכרנו? ומה עם צלילה לעולם ההיסטוריה הימית המרתקת? (תודה תומר על כל ההרצאות המטורפות שלך). בקיצור, דרך זו דרך, וכל אחד מאיתנו יחליט איך הוא רוצה ללכת בדרך הזו, כל צורה היא מקובלת אך בשבילי, היכולת ללמוד עוד, להתנסות עוד וכל הזמן להבין כמה אני לא יודע וכמה הדרך עוד ארוכה, מכניסה לי מוטיבציה גדולה, יכולת הגשמה משמעותית ובעיקר כיף גדול של גילוי. לאחר שעות לא מעטות עם דודי סימון בשתי פלוטילות סקיפרים והאזנה לסיפורי קרב שכוללים גם תחרויות סביב העולם, היה ברור לי שאני חייב לנסות את זה.

באופי שלי אני מאוד תחרותי (לטוב ולרע) הצלחתי לשמחתי להגיע לרמות הגבוהות בענפי הספורט שעסקתי בהם והחלטתי לנסות גם שיט תחרותי. גם כאן דרך הים מאפשרת למי שרוצה לצעוד בדרך זו בכך שמייצרים מסגרת של קבוצות תחרותיות עם מוביל. לצוות התחרותי בהובלת ישראל פרץ הבלתי נלאה הצטרפתי לפני כמה חודשים. מהר מאוד הבנתי שזכיתי זכות גדולה לשבת ליד אדם שגם אם אלווה אותו יום יום לא אצליח להכיל את הידע העצום שהוא מכיל. את ההבנה של כל פרט הקשור בשיט, היכולת לחוש באמצעות חושים (שכולי תקווה יתפחו אצלי מתישהו) כל משב רוח קטנטן וכל זרם שאלוהים יודע איך זיהה, היכולת הפנומלאלית להבין שמפרשים הם לא חתיכות בד שמנצלים רוח בכדי לקדם סירה אלא מדע שלם של פיזיקה והנדסה. שלפעמים מתיחה של חצי סנטימטר של ראשי יכולה להיות ההבדל בין נצחון לבין מקום שני. האתגר האישי שלי, חוץ מבוסריות בעולם הידע וההבנה הוא היכולת להיות בצוות. עד היום התמקדתי בספורט יחידני, סוליסטי, שבו הכל תלוי ביכולות הפיזיות והמנטליות שלי בלבד. אבל על היאכטה זה שונה – התלות ביכולות ובמנטליות של כל אחד מחברי הצוות היא אתגר עצום עבורי. ולאחר ההבנה הזו ברור גם שהבניה של מנטליות ציוותית היא בכלל מאתגרת. אסור לנו לשכוח שכנראה אלופי עולם לא נהיה, אבל ברמות שלנו, לגבש צוות, ללכד אותו סביב מוביל ולייצר מוטיבציה רלוונטית היא סיפוק אדיר. עולם השייט התחרותי פותח עולם שלם של מנגנונים וחוקי שיט ששונים רק קצת מחוקי הקרוזינג. אבל האינטנסיביות של השייט התחרותי שונה 180 מעלות מקרוזינג וגם נותנת כלים מטורפים להיות קרוזר טוב יותר.

אני חושב עם עצמי המון לאן לקחת את הנושא של השייט ברמה האישית, ברור לחלוטין שהמעבר מיבשה לים הוא דרמטי, כולנו מבינים את ההבדל העצום בין להיות בחוף הים לבין להיות 300 מטר בתוך הים על סירה, זה אומנם מרחק פיזי קצר אך מרחק פסיכולוגי עצום, לי ברור ששם אני רוצה להיות. החלום שהיכולת להמשיך וללמוד עוד הוא החלום הגדול, להמשיך בדרך אפילו בלי יעד ספציפי אלא פשוט להמשיך בדרך, להמשיך ולגלות ולהמשיך ולהגשים, הרי אין לזה באמת סוף ולכן ההבנה שהדרך היא היעד זה הדבר הגדול. ברור שחלומות קטנים יש, חלומות של לצאת עם משפחה וחברים להפלגות, חלום להגיע לרמת רגיעה למרות האחריות הגדולה וחלום לאפשר לאחרים להיכנס לתוך העולם הזה, לא מכיר אדם שלא יימצא בזה ערך וערך מוסף אישי.  חלום שהמשפחה תקבל קצת מההנאה הזו, שהחיוך שמלווה אותי כבר בחניון ליד הרציף (ומלווה כל אחד שמגיע לשם ביננו), יעבור גם למשפחה, לאנשים שיקרים לי, שיוכלו לקבל את כדור ההרגעה הטיבעי הזה שאין לו מחיר. כמנהל וכהורה, אני מלא הערכה על הצורה שבה הצליחו בדרך הים לייצר מעטפת תומכת ומקצועית אך בעיקר משחררת, כזו שמאפשרת לכל אחד להגדיר את הגבולות של עצמו, לתת את הבטחון שאפשר ללכת קדימה, לנסות, לטעות ולבקש עזרה כשצריך, ממש כמו ליווי של הילדים הקטנים שלנו שרק מתחילים ללכת, לתת להם לנסות, כשנופלים להיות שם בשבילם אבל לא לחנוק אלא לשחרר. ואין ספק בכלל, כאשר בונים עסק שבנוי על תשוקה אישית וחזון כמו שדודי ויוסי עשו כאן, דברים מופלאים קורים.
מאחל לעצמי לחוש, לחוות ולקחת חלק משמעותי יותר ויותר בדרך הזו והלוואי ונצליח יחד להעניק אושר כזה גדול לכמה שיותר אנשים.

תודה לכל פיות החלומות של דרך הים