פלוטילה פורצת דרך – קו-צ'אנג, תאילנד

כולנו סקיפרים, כולנו למדנו רבות בשיעורי התיאוריה על מגוון תחומים ונושאים הקשורים לשייט. רובנו לא ממשים את החלק הארי של התיאוריה בהפלגות המקומיות כאן בהרצליה וגם בהפלגות בשאר אזורי הים התיכון.
הפלוטילה בדרום תאילנד הביאה אותנו, הסקיפרים, לנער אבק ולהפוך את התיאוריה למעשה. התמהיל של אתגרי מזג אויר, גאות ושפל, זרמים, ניווט, עגינות, תפעול סירה על כל מרכיביה, חשמל, מנוע ומערכות היקפיות, בשילוב עם תחושת מסע (טיסה, עוד טיסה, מעבורת, ומוניות לקצה האי) יצרו חוויה יוצאת דופן.
סט השיקולים המלווים אותנו בהפלגה באזור זה של העולם רחב ומייצר הבנה והתנסות עמוקה, הרבה יותר מהשייט עצמו בנוף קסום ולא נתפס. ההבנה שעגינה מעל קרקעית בעומק של 2.5 מטר, תהיה בעוד שלוש שעות יבשה היא מטורפת, ההבנה שהתמיכה מחברת ההשכרה היא מינימלית, הרבה בגלל נגישות וקידמה, גורמת לכולנו לחדד יכולות ולהפוך עצמאיים ויצירתיים, והתובנה שקפיצה למים ושחיה בכיוון מסוים תהפוך לאתגר גדול לחזור לסירה בגלל זרם נגדי חזק גורמת לך לשמור על ערנות, לא להפסיק לתכנן.
כסקיפר, חווית המסע, ההתמודדות עם האתגרים השונים, בשילוב של קולינריה יוצאת דופן וטבע פראי הם הם הגביע הקדוש.

ומדוע המקום כל כך מיוחד ?
הארכיפלג של קו צ'אנג הוא מרחב שייט של 52 איים שמשלבים אקלים טרופי נעים עם הטמפרמנט המקסים של התאילנדים. חופים מבודדים, ארוכים, לבנים, חוליים, עצי קוקוס, נהרות שנשפכים לים ומאפשרים כניסה וטיול עם דינגי, מזחי עץ בודדים ומגוון מסעדות ואתרי נופש הפזורים במשורה.
האזור הוא חלום לצוללנים ולחובבי השנורקלינג, מרושת בשוניות עשירות בחיים תת ימיים.
היסטורית, הארכיפלג ממוקם במה שנקרא פעם מפרץ סיאם (על גבול קמבודיה) עם השפעה חזקה של סין, חבל ארץ עמוס בהיסטוריה צבאית ימית שנכבש במלחמת העולם השנייה ע"י היפנים. רבים מהפליטים מצאו מסתור באיים הדרומיים יותר. עד סוף שנות ה – 70 ובמהלך מלחמת האזרחים בקמבודיה, הארכיפלג הפך להיות "אזור ללא חוק" עם פעילות פיראטית ערה.
ב 1984 הוכרז ארכיפלג קו צ'אנג כולו כפארק לאומי מה שמשמר את הטבע הפראי בשיא תפארתו ומאפשר חווית ביקור ייחודית ועשירה.

המסע
כבר בהתארגנות הראשונית קל להבחין בשוני, מגוון מצרכים מצומצם בסופר-מרקט, בסיס יציאה יוצא דופן עם מזח על כלונסאות, סירות ייחודיות לאזור ולא ממש חדשות ו – Check-list ממש מצומצם, כי אין הרבה מה לבדוק, שמיד מכניס לפרופורציות על המקום בו נחתנו.
התוכנית הייתה לרדת כמה שיותר דרומה, לאי הדרומי ביותר – Kho Kut (שאגב נחשב ליפה ביותר בגלל ריחוקו היחסי) ביום הראשון ומשם להתחיל לעלות תוך ביקור בכמה שיותר איים ולחוות את האזור לעומק.
סימנו לעצמנו מראש מספר מקומות שלא נרצה לפספס: כניסה לנהרות בג'ונגל עם הדינגי, פינות חמד של חופים בילתי נתפסים, אתרי צלילה ושנורקלינג וכמובן מסעדות מיוחדות בדרך.
סה"כ מרחב ההפלגה אינו גדול, מה שאפשר לנו להעמיק בכל מקום, לשלב הפלגות עם טיולים באיים עצמם והמון המון זמן לנפש.
היה ברור מהרגע הראשון, שמה שקורה כאן שונה ממה שאנחנו מכירים. היינו חמישה קטמרנים, כל אחד מסוג אחר, ברמת תחזוקה בינונית במקרה הטוב. בהתחלה זה מבהיל אבל דיי מהר נכנסים לאווירת המסע ומבינים שזהו חלק מהקסם. אין כאן Base Manager שאפשר לפנות אליו עם בעיות ותקלות וצריך להפשיל שרוולים ופשוט לפתור לבד, תוך אלתורים, ניסויים, והמון יצירתיות. תענוג !
מאחר וזהו אזור הפלגה מרוחק ומבודד, אין כאן כמעט סירות אחרות למעט חמשת הקטמרנים שלנו 
(נתקלנו בכל השבוע ביאכטה אחת בלבד שאינה חלק מאיתנו).
הרוח הייתה נהדרת לאורך כל השבוע, מידי פעם טפטוף קל ומרענן ועדיין חם ולח כיאה לאזור טרופי טיפוסי.

Kho Kut
בהיותו האי המרוחק ביותר, הוא גם הכי פחות מתועד. התיישבות של חמארים ותאילנדים שברחו מהמלחמות השונות באזור. האי מיוחד ומרהיב וזכה לביקורים מלכותיים של השושלת התאילנדית כך שהרבה מהאתרים נקראים על שם מלכים, כגון "מפלי אנאמקוק" ששמם ניתן להם ע"י המלך ראמה השישי בשנת 1911 לזכרו של מלך אחר שמצא מקלט באי, ועוד דוגמאות רבות.
בצידו המזרחי עדיין ניתן למצוא כפרי דייגים מקומיים ומאוד אותנטיים לעומת צידו המערבי שכבר מתחיל להיות מרושת בריזורטים מפוארים ואתרי נופש.
היעד הכללי היה צידו הצפון מערבי של האי, למקום בו נשפך נהר לים ויוצר לגונה מקסימה שמעליה יושבת מסעדה יוצאת דופן של קפטן קוק.
הטלת העוגנים (בסירות שבהן הכננת באמת עובדת, וזה נדיר…) מהווה אות קריאה לקפיצה למים, כניסה לדינגי ושיט מיוחד במעלה הנהר לעומק הג'ונגל. אחרי הפנמת היופי הבלתי נתפס של המקום, יושבים לנוח עם שייק טעים ומנת פירות ים מעלפת כדי לתת לראש לקלוט היכן אנו נמצאים.
אוספים את עצמנו ויורדים דרומה עם הסירות לכיוון מפרץ עגינת הלילה (לאחר הבנה של הגאות ושפל באזור) שבו האטרקציה הגדולה היא טיול עם דינגי פנימה למעבה הג'ונגל (2 ק"מ לערך) ומשם עוד טיול רגלי קצר למפלים מרהיבים.

Kho Rang ו – Kho MaK
לקום בגן עדן זו ההגדרה המדויקת ביותר של בקרים באזור ההפלגה הזה. שקט מוחלט, ים צלול שאפשר לראות בו 10 מטרים לעומק, חוף לבן שמסנוור את העיניים וירוק עמוק של ג'ונגל פראי.
התכנון הוא להתחיל את המסע צפונה תוך מעבר בכמה שיותר איים.
החלטנו לעלות דרך Kho Rang שזהו אי עם שוניות אלמוגים עשירות, מוגדר ברמת שימור גבוהה. ולאחר מכן להפליג מזרחה לכיוון עגינת לילה ב – Kho MaK.
מאחר ו – Kho Rang זוהי שמורת טבע מיוחדת, העגינה במקום הזה היא לבויות מוכנות במים (אסור להטיל עוגנים), כך שהרווחנו תרגול קשירה לבויה (בקצרה, מכינים חבל ארוך מאחד הברווזים הקדמיים, מקיפים מבחוץ את חרטום הסירה ומביאים את החבל עד הירכתיים, דרך הירכתיים נוח יותר להגיע לבויה מאשר דרך החרטום, משחילים את החבל בטבעת הבויה ואוספים אותו לברווז הקידמי ומייצר משולש, בריידל, בין הברווזים, כאשר מרכז הבריידל זוהי הטבעת של הבויה).
הריף באזור הזה עצום ועשיר בחיים, אבל גם נמצא במרכזו של זרם מים שמרגישים אותו רגע אחרי קפיצה מהסירה. אז להקיף את האיים הקטנים ולחוות את השונית זה באמת מיוחד, אבל האתגר לחזור לסירה במעלה הזרם הוא אתגר לא קטן….
משם הפנינו חרטום מזרחה לעבר Kho Mak, שם תכננו להישאר לפחות שני לילות כתלות במזג האויר שאמור להיות סגרירי בימים הקרובים.
Kho Mak הוא אי מאוד שטוח ומלא נקודות עניין. העגינה בו לשני לילות אפשרה לנו לשכור טוסטוסים ולהקיף את האי תוך גילוי של מקומות נפלאים, מסעדות מעולות, חופים עם יופי בלתי נתפס, מנזרים, מטעי עצי גומי ואפילו סדנת בישול תאילנדית טעימה.

לאחר שני ערבים של ישיבה בבר בקצה המזח, עם קוקטיל טעים החלטנו להרים עוגן ולהמשיך לכיוון היעד הבא….
Kho Ngam
אי נוסף המוגדר כשמורת טבע לשימור מחמיר, עם מפרצים מקסימים משני צדדיו.
העגינה כאן היא באמצע המפרץ, רק אנחנו, הים והשמיים כאשר ברקע צעקות של להקת קופים גדולה שקופצת בין צמרות העצים.
לילה שהשקט בו ממש כאב באוזניים….
ניצלנו את הלילה המיוחד הזה לקיים קבלת שבת ולהודות למי שצריך על הזכות שקיבלנו להגיע ולהיות במקום כזה ייחודי.

Kho Wai
את הלילה האחרון עשינו על עוגן באחד האיים הכי יפים שראיתי בחיי, צבעים שהעין מתקשה לעכל, לבן של חול, גווני כחול ותכלת של ים מטורף ושקיעות שאי אפשר להפנים.
כמובן שכאן כבר זכינו שוב לשייק מפנק על החוף, נדנדה להירגע בה ואין סוף דגים כאשר עושים שנורקלינג….

סיכום
אין ספק שצירוף המילים "פורצת דרך" מתאים כמו כפפה לפלוטילה הזו. מעבר לכך שהייתה במקום מיוחד שפגשנו בפעם הראשונה, היא דרשה והצליחה להביא את יכולות השייט שלנו ואת היותנו סקיפרים לרמה אחרת. לאורך כל השבוע, כמה פעמים ביום, נדרשנו להתגבר על תקלות, לאלתר ולחשוב כיצד לייצר פתרונות. לעיתים זה מתסכל אבל כאשר מבינים שזה נדבך חשוב בכל מסע ובבנייתנו כאנשי ים טובים יותר, ברור שעם כל התסכול, זו ברכה ומתנה גדולה.
הדבר מתעצם שבעת מונים כאשר לידנו נמצא המורה מספר אחת, דודי סימון, שמעבר לחשיבה והרגישות לכל אחת ואחד בקבוצה, הוא קופץ ראשון לטפל ולעזור, נותן מקום לחשוב ולהתפתח, מכיל ומאפשר, זו המתנה הגדולה באמת.
כל פעם יציאה לים היא מיוחדת, במיוחד במקומות כאלו, לעולם לא נדע מה מצפה לנו שם בחוץ, לכן כל מה שעלינו לעשות הוא להגיד לעצמנו, פעם אחר פעם……… נצא ניראה

כתב: יובל שמש, חבר מועדון בדרך הים